בקווי הרוחב שלנו, אנו נתקלים באפרסק יוצא דופן למדי - קירח. משמעות הדבר היא שפני הפרי נטולי כל פלומה אופיינית. יש לו שם: נקטרינה. השם נובע מתכולת הסוכר הגבוהה שלו, הדומה לצוף. אך מעטים יודעים בדיוק איזה סוג פרי זה ולאיזו משפחה הוא שייך.
מהו אפרסק קירח?
הנקטרינה היא תת-מין של אפרסק במשפחת הוורודים, אך האטיולוגיה המדויקת של מקור הפרי אינה ידועה. על פי הסיווג הבוטני הרשמי, היא שייכת לקבוצת תת-מיני האפרסק ומתורגמת כ"פרי עירום".
איך הופיעה הנקטרינה?
מקורו של האפרסק ידוע בסין, שם התיעודים הראשונים של שבט היוטאו מתוארכים כמעט לחמשת אלפים שנה. נאמר כי אז הכלאו את האפרסק עם השזיף הסיני, מה שמסביר את קליפתו הצפופה והחלקה יותר, המזכירה את קליפתו של שזיף.
מאפיינים היסטוריים נוספים:
- בהתאם לתאוריית ההיברידים, מגדלים מבצעים באופן פעיל הכלאה של אפרסקים עם צמחים אחרים, ויוצרים זני נקטרינה חדשים. לרוב, ניסויים אלה כוללים שזיפים שונים, שזיף דובדבן ומשמשים. לעיתים משתמשים בשקדים, מה שמוביל לפיתוח זנים שטעמם ואכילתם חורגים מעבר לבשר וכוללים גם את הגלעין.
- מאמינים שהנקטרינה הסינית נוצרה במקרה: על עץ הנושא אפרסקים רגילים, הופיעו פירות "עירומים" בין או במקומם של ה"שעירים". מוטציה זו ככל הנראה נבעה מהסתגלות לתנאי סביבה חדשים. הדבר משך את תשומת ליבם של גננים קדומים, שהחלו לטפח במכוון את האפרסקים יוצאי הדופן הללו. תיאוריה זו נתמכת על ידי העובדה שגם כיום, ניתן למצוא לעיתים פירות חלקים על שיחי אפרסק.
- האזכורים הראשונים של הנקטרינה בספרות האנגלית מתוארכים למאה ה-17, אז היא נחשבה ל"המצאה של הטבע" אקזוטית. פרי זה הובא לרוסיה רק במאה ה-19, מאתיים שנה מאוחר יותר מהאפרסק הרגיל. אך דווקא המאה ה-20, כאשר מגדלים פיתחו זנים בעלי פירות גדולים, שאפשרו לגדל אותם בקנה מידה תעשייתי, הביאה לנקטרינה את תהילתה הבינלאומית האמיתית.
למה אפרסקים קירחים טובים יותר מאפרסקים רכים - הבדלים עיקריים
נקטרינות עמידות יותר לתנודות טמפרטורה מאשר אפרסקים. בשרן המוצק הופך אותן למתאים יותר לאחסון והובלה לטווח ארוך. באשר לטעם, מומחים מציינים כי לאפרסקים טעם מתוק-דבש קלאסי, בעוד שלנקטרינות מתיקות בולטת ועזה יותר, עם טעם לוואי ארומטי נעים.
במה הפירות שונים?
ההבדל החשוב ביותר בין שני הפירות הוא סוג פני השטח - שעירים או מתבגרים. אך לפירות יש גם הבדלים נוספים:
- קליפת האפרסק היא קרום דק ושביר המכוסה בזיפים קצרים, רכים ואווריריים רבים. זיפים אלה משמשים כהגנה לפרי, מגנים עליו מפני נזק ומגנים עליו מפני חרקים ופתוגנים. צבע הקליפה נע בין צהוב בהיר וורוד לחלודי ואדום.
מתחת לקליפה זו שוכנת עיסה רכה, עסיסית וכמעט אוורירית שמתמוססת על הלשון, אם כי היא מכילה כמה סיבים קשים. במרכז הפרי נמצא גלעין גדול ומקומט. - נקטרינות נבדלות בצבען האדום-בורדו הבהיר והמנוגד יותר, אם כי זה לא חל על כל הזנים. קליפתן אינה נטולת פרוות, אך היא מוצקה וגמישה, מה שהופך אותה לפחות נוטה להישבר מאשר אפרסקים.
בשר הנקטרינה מוצק יותר, מעט פחות עסיסי, ובעל גוון צהוב-כתום. פירות אלה פחות מתוקים, אך עשירים יותר בחומרים מזינים, עמידים בפני נזק במהלך ההובלה, ובעלי חיי מדף ארוכים יותר.
מה ההבדל בין העצים?
לשיחי אפרסק יש ממדים רחבים יותר, המגיעים עד 7 מטרים בגובה וברוחב, והם מאופיינים בעמידות מוגברת לטמפרטורות נמוכות. לנקטרינות, לעומת זאת, יש צורה קומפקטית והן תופסות פחות מקום בגינה.
מה לבחור?
הבחירה תלויה בהעדפה אישית - חלקם מעדיפים פירות מתוקים אך עמומים יותר, בעוד שאחרים מעדיפים טעם חמצמץ מעט וקליפה חלקה. באשר לגינון, שני הזנים נחשבים קלים לגידול, אך לאפרסק הקירח, בניגוד לזן הרגיל, יש חיי מדף ארוכים בהרבה, דבר שחשוב לגידול מסחרי.
למרות שטיפול בנקטרינות כמעט זהה לטיפול באפרסק, ישנן כמה מאפיינים ייחודיים. נקטרינות עמידות מאוד למזיקים ומחלות ומסוגלות להתאושש מהר יותר מכפור החורף.
אפרסק הקירח הוא פרי נפוץ זה מכבר על המדפים שלנו ובחברות גינון ביתיות, אך רבים עדיין רואים בו פרי אקזוטי. הוא דומה לאפרסק המצוי, זן שהנקטרינה היא חברה בו.