איך שרדנו את הסגר בכפר

שנה מעוברת זו שונה מקודמותיה בגלל מגפה חדשה: הגעת נגיף הקורונה. תודה לאל, לא חלו, וגם לא חברינו בכפר, אבל הבידוד העצמי היה מאמץ כבד על העצבים!

בכפר שלנו יש רק כמה חנויות מכולת רגילות, המציעות את מבחר המצרכים הסטנדרטי, כמה חומרי ניקוי ביתיים, וכמה ערדליים וגרביים. אין זכר לחנויות מגניט, פיאטרוצ'קה, או אפילו חנויות מתמחות! אנחנו הולכים לכפר השכן לקנות פריטים כמו בגדים, כלים, מזון לחיות מחמד ותרופות. ואז, באביב, הם הכריזו על צעדי הסגר!

סיורים נסעו ברחבי הכפר מדי יום, ובדקו את עמידתם בבידוד העצמי. אוי, כמה קשה היה לנו! לא יכולנו לשחרר את הפרות למרעה... נאסר עלינו לשחרר את הסוסים החרושים לשוטט, ומאגרי המזון שלנו הלכו והצטמצמו לנגד עינינו.

ואומרים שקל לחיות בכפר, כי הכל שלכם! אנחנו, בני האדם, אולי נוכל להאכיל את עצמנו, אבל קודם כל אנחנו צריכים להאכיל את העניים. ואז מגיע סוף האביב: אין יבול חדש, והישן כבר נגמר. נקודת המפנה היא התקופה הקשה ביותר.

אז פנינו לשכנים ולחברים שלא היו להם פרות או חוות אחרות לעזרה. אספנו קליפות ירקות ופירות ושאריות מזון לסילוק. הזמנו את הדגנים הזולים ביותר מהחנות (הטוהר ורמת הטחינה אינם חשובים לבעלי חיים). בבית, מיינו את כל ציוד החורף שנותר במרתף - קצת לעצמנו, השאר לחווה.

ברגע שהאספסת ועשב אחר בשדה החציר צמחו, הם החלו לכסח אותם טיפין טיפין כדי לגוון את תזונתם של הרזים.

כל עוד האספסת צעירה, אין צורך לייבש אותה, אך ברגע שהיא מתחילה לפרוח, בדרך כלל משאירים אותה לייבוש בשמש במשך 5-7 שעות לאחר הקטיף. אחרת, הפרות עלולות "להתנפח" - גזים מהתסיסה מצטברים בקיבותיהן, ולפעמים אף מובילים למוות.

פרות נאבקות על חציר בלבד. אז הן שמחו מאוד על הקישוא הראשון! אז הכנו מזון מכל ה"עושר" הזה. ניסינו לשמור על תזונה מאוזנת.

אספר לכם ביתר פירוט איך האכלנו את בעלי החיים שלנו בתנאים קיצוניים כאלה (אולי מישהו, חס וחלילה, ימצא את זה שימושי):

• לחזירים הגרעין הושרה במים רותחים למשך הלילה, ובבוקר, לאחר שהתקרר, הוסיפו לדייסה נוזל לשטיפת כלים (באופן טבעי, ללא שימוש בכימיקלים), שאריות מזון וירקות קצוצים. לעיתים, הדייסה בושלה ישירות עם הקליפות, תוך הוספת מעט מלח ממש לפני הבישול. מזון זה ניתן פעמיים ביום. בנוסף, פעם ביום, הם ניסו לפנק את החזירים בעשב טרי - בעיקר עשבים שוטים מהגינה.
• לפרות לפני החליבה, הם הכינו תערובת של דגנים יבשים וקליפות טריות. בזמן ארוחת הצהריים, הם הניחו שוקת של קישואים פרוסים, ופיזרו עליהם מעט שאריות מזון. בבוקר ובערב, הם שמו חציר באבוס. עשב לא היה בשפע, אך אפילו כמות קטנה הגדילה את תנובת החלב.
• צִפּוֹר האכלנו אותם בשאריות חיטה מעורבבות עם ירקות קצוצים ועשב קצוץ. אם תזרקו להם קליפות שלמות, הם פשוט ידרסו אותן לתוך הבוץ, וזה כבר לא מועיל לאף אחד מאיתנו.
• חתולים וכלבים האכלנו אותם מהשולחן שלנו או פינקנו אותם בדייסה מעורבבת עם חלב טרי. נראה היה שהחיות הללו לא סובלות, אלא מרוצות מהנסיבות.

בסוף המגפה, האסמים שלנו היו נוצצים ונקיים - לא נשאר גרגר אחד. שרדנו ככה בשקט שלושה חודשים. אבל עכשיו אני רדוף בפחד שהכל ייסגר שוב. בכל פעם שאנחנו הולכים לשוק, אנחנו תמיד לוקחים שק נוסף של מספוא. נשמור אותו כמלאי.

הנה זה - החווה שלנו על מרעה לאחר שהוסגר.