קציר האבטיחים כמעט לוחש לי לא לבזבז זמן ולהכין ריבות לחורף. אמי שמרה אותם בפרוסות בצנצנות של שלושה ליטר, וסבתי כבשה אותם בגיגיות עץ. אכלתי אותם כילדה, אבל עכשיו אני לא אוהבת אותם - אני לא מבינה את הטעם המתוק-חמוץ הזה, וישר מהגיגית הם מלאים בגז! כמו שאבא שלי אומר, הם מושלמים לארוחת ערב חורפית עם יין ירח, ומי שלא שותה לא יבין. הוא צוחק, כמובן.
החלטתי לקחת את הדברים צעד קדימה ולנסות להכין ריבת אבטיח. אפילו לא מאבטיחים, אלא מהשאריות - הקליפות. לשם כך, גזמתי את הקליפה הירוקה ויישרתי את הקצה בצד הבשר. חתכתי את הקליפות לרצועות בעובי 0.5 ס"מ.
חיתוך משוער של קליפת אבטיח לריבה
הנחתי את החתיכות בסיר אמייל ופיזרתי עליהן סוכר ביחס של 1:1. על אש נמוכה, הבאתי את הריבה לרתיחה ובישלתי על אש קטנה עוד 20 דקות.
בשלב זה, הקליפות שחררו את המיצים שלהן, והמרקם שלהן השתנה לנוזל. הקליפות עצמן הפכו לצבע זהוב שקוף. הן נראו כאילו צפות בדבש.
למחרת, בישלתי את הריבה שוב על אש קטנה, הפעם במשך כשעה. לבסוף, הוספתי חומצת לימון לפי הטעם. אני חושב שהיה עדיף להוסיף כמה פרוסות לימון, אבל לא היו לי כאלה באותו זמן.
שפכתי את התערובת לצנצנות קטנות.
ריבת אבטיח
עטפתי את הריבה בשמיכה, וכשהיא התקררה לגמרי, שמתי אותה במקרר. צנצנת אחת הייתה חצי מלאה, אז לא יכולתי להתאפק מלנסות את הריבה.
המרקם מזכיר דבש נוזלי, והוא נראה כל כך יפה ומעורר תיאבון! הניחו אותו באגרטל יפהפה והפתיעו את האורחים שלכם! זהו חגיגה לעיניים.
אבל הטעם יוצא דופן. אני לא יכול להגיד שאני מתלהב ממנו, אבל אני לא מצטער על המרכיבים או על הזמן שהושקע. הילדים אכלו בשמחה את גבינת הקוטג' עם ריבה וטבלו בה את הפנקייקים שלהם. הם אהבו את זה! הם אמרו שהם צריכים להכין עוד צנצנות. אז זה מה שנעשה - זה יהיה קצת קיץ בחורף.
אני אנסה כמה גרסאות: עם מקל קינמון, עם לימון, ואני רוצה גם להוסיף אגוזי מלך. זה יהיה טעים!