אני אוהב את מאי! זו תחילתה של עונת דיג הקרפיונים הצולבים האהובה עליי! זה הזמן שבו הם מתעוררים אחרי החורף ומתחילים לאכול כמו משוגעים, אז אתה רק צריך להמשיך לזרוק את החוט שלך.
גם ילדים אוהבים את סוג הדיג הזה - אין צורך לעמוד ולחפש מצוף (זה משעמם), אלא אפשר לזרוק ולדוג מיד דגים, אפילו גדולים. זה כיף, והילדים מוצפים בהתרגשות! הם מתחרים כדי לראות מי יכול לתפוס הכי הרבה והכי גדול. והכי חשוב, אין צורך יותר בטאבלטים, הללויה!
אז החלטנו לנסוע לאגמי ביו-רסורס בתשלום (אזור סמרה, כפר לופטינו, אגמי קרסבייה). השנה, דמי הכניסה היו כדלקמן:
- גברים - 350 רופי
- נשים - 200 RUR
- ילדים מתחת לגיל 12 נכנסים חינם.
יכולנו ללכת לאגמים הפראיים, אבל יש שם הרבה עשב יבש, הגישה קשה, ויש שם המון קרציות. אבל כאן משלמים 550 רובל ופשוט נרגעים:
- הכל מנוקה.
- שבילים מסודרים לכל האגמים.
- ישנם גזיבואים ופנסי ברביקיו.
וכן, כמובן, צלינו שישליק!)
זמן נשיכה
הגענו בבוקר. כבר דגנו בשעה 9:00 בבוקר. אז הדיג היה הכי טוב. אחר הצהריים הייתה רגיעה, ובשעה 17:00 כבר החלה תקופת האכלה. בשעה 20:00 התחלנו להתכונן לחזור הביתה.
דיברנו גם עם כמה "שכנים" שדגו בקרבת מקום. הם אמרו שכדאי להגיע עם שחר. בסביבות 4 או 5 בבוקר. אפילו הקרפיונים נושכים באותה שעה. ומסתבר שהגענו מאוחר.
פְּתָיוֹן
קרפיונים קרוסיים הם דגים בלתי צפויים. היום הם ירצו תולעת, מחר הם ינשכו גריסי פנינה, ושבוע לאחר מכן, רק רימות. לא לקחנו סיכונים ולקחנו הכל. קנינו רימות (50 רובל) ותולעים (65 רובל) בחנות דיג. בישלתי את גריסי הפנינה בעצמי יום קודם לכן.
הרומה שלנו:
והנה התולעת:
כתוצאה מכך, הקרפיונים הצולבים נשכו חזק רימות באותו יום. למרות שהדייגים בסביבה דגו בעיקר עם תולעים (ולעתים גם עם גריסי פנינה), עקיצותיהם היו חלשות למדי, בעוד שאנחנו קיבלנו נשיכה בכל הטלה.
לִפתוֹת
לבעלי ולי היה ויכוח ארוך בנושא. בהתחלה רצינו לקנות שק של פיתיון קרקע במיוחד לקרפיונים קרוציאניים (ק"ג אחד מתחיל ב-110 רובל). יש מבחר עצום בחנות הדיג. יש להם אפילו שקים של 5 ק"ג, והמחיר פנטסטי - 790 רובל. זה הרבה קרפיונים קרוציאניים שאפשר לקנות בשוק!).
ואז חשבנו... הנשיכה אמורה להיות טובה בכל מקרה. וכדי למשוך את הדגים, נוכל לקנות קצת מזון זול בשוק הציפורים (זה לא רחוק משוק הדגים).
קנינו 5 ק"ג של מזון. בחור מכר לנו את זה בהנחה של 100 רובל.
בבית, שפכנו עליו מים רותחים. הוא התנפח. זהו. הפיתיון לקרפיונים הצולבים מוכן. זול ושמח.
כך הכל נראה:
תהליך הדיג
לכל אחד הייתה חכה משלו. אפילו לבן שלי (בן 5) הייתה. ארבעתנו קמנו (רחוקים אחד מהשני כדי לא להיתפס אחד בשני) והתחלנו לדוג.
הבן היה הראשון שדוג דג. אביו הסמיק מגאווה על ילדו הקטן! ואז כולם היו עסוקים בדיג ובזריקת דגים.
היו גם תקלות. הקרקעית הייתה מלאה מאוד בתקלות. ודגי הקרפיון הצולבים נשכו ממש בקרקעית. היינו צריכים לתמרן בצורה מיומנותית את גובה המצוף כדי שלא ייגע בקרקעית ועדיין לתפוס את הדג. אם תרים אותו גבוה יותר, הנשיכה תפסיק. מגפי גומי הגיעו לעזרתנו. מוז היה מטפס לתוך האגם ומשחרר את הקרס התקוע. והמים עדיין היו קרים.
הנה מצילי החיים שלנו, סוסי הביצה. תלינו אותם על הגזיבו לייבוש:
לִתְפּוֹס
לפני שהבנו זאת, הערב ירד. שכחנו לגמרי מהשישליק. היינו כל כך שקועים בדיג. עזבתי את הדייגים שלי והלכתי לבשל על הגריל. אפילו צילמתי את שלל הדגים שלנו. וזה היה רק חלק מזה. גם השלכנו את כל רשת השמירה לשק, קשרנו אותה וזרקנו אותה לקצה העמוק של האגם כדי לשמור על הדגים בחיים.
אחרי שהגענו הביתה, זרקנו את הדג לאמבטיה (האמבטיה המסכנה שלי, קשה לנקות אותה עם סבון 😂).
ובדרך הביתה נתקענו בפקק. הגענו הביתה ב-23:00. הילדים התרחצו והלכו לישון בלי רגליים. ובילינו את כל הלילה בניקוי הקרפיונים הצולבים (קשקשים), אחר כך הוצאנו כל אחד מהם, שטפנו אותו והכנסנו אותו לשקית להקפאה. אגב, היה שם הרבה קוויאר. טיגנו ממנו במחבת ענקית. זה היה טעים!
זה בדיוק סוג ההרפתקה שחווינו במאי הזה!